יום שבת, 23 בנובמבר 2013

הדרך מתערוכת מזון לבית בד

את שמן הזית של מסיק קיבוץ מגל הכרתי לראשונה בתערוכת בישול ומזון שהתקיימה בגני התערוכה, לפני מספר שנים. ומאז התוודעתי לשמן זית איכותי ברמה בינלאומית.


בין דוכני המכירה הרבים, הסתתר לו דוכן עם נציג מאוד נחמד שהסביר לי על השמן, אופן הכנתו וגידול הזיתים. כמובן שהיו על השולחן טעימות של כל הזנים שהם מייצרים וכמובן שטעמתי את כולם והכי אהבתי את הזן הכי ארומטי, וחריף.
ולאחר מספר שנים, כיום, כששמעתי על הביקורים שנערכים במקום בתחילת עונת המסיק, נזכרתי מהיכן הכרתי את השמן והחלטתי לראות את קו הייצור מקרוב. הם פרסמו את זה כ"חגיגות המסיק", בגלל שבכל תחילת עונה שומרים בצד חלק קטן מהשמן שנקרא ראשון המסיק ולו יש טעם בתולי, משקעים רבים וכמובן טעם הרבה יותר חזק.
לקחתי את זוגתי ואת המשפחה ויצאנו לסיור.

הסיור התחלק לשתיים: חלק ראשון במטע הזיתים ובקו הייצור של השמ שנמצא בקיבוץ מגל באזור כפר הרא"הן, וחלק שני בבית הבד באיכסאל שבאזור נצרת.
התכנסנו בחנות המבקרים ושם חיכו לנו, איך לא, טעימות מהשמן בכוסות של שוטים, אפשר לומר שדפקתי כמה שוטים של שמן כדי להיכנס לאווירה של הסיור.
הגענו לתצפית שמשקיפה על כל האדמה ששייכת להם וכוללת מטע זיתים, שקדים ואזור קטן של רימונים.
ירדנו אל המטע עצמו ושם אורן המדריך של הסיור, עבר איתנו על כל עץ וזן של זית והראה לנו את ההבדלים ביניהם.
אורן גם ניפץ מיתוס מעולם הזיתים לכל מי שלא ידע איך מגיע אלינו זית שחור:
צבע הזית נקבע על ידי מידת בשלותו. זית שחור הוא זית ירוק שנשאר על העץ וממשיך להתבשל . פשוט: זית ירוק הופך להיות זית שחור.
וזה ללא כל קשר שיש ברשתות השיווק קופסאות שימורים עם זיתים "
מושחרים" לשים לב מה אתם קונים.
3000 דונם רימונים





בנוסף ראינו עצים של הזנים פישולין (הגיע ממרוקו) וברנע (פיתוח ישראלי).



עוד בפינת ההמלצות: שמן מתחמצן כשהבקבוק נפתח כידוע ולכן אורן ממליץ לקנות יחידה צריכה לחודשיים, למשל אתם משתמשים עם ליטר בחודשיים אז היחידת שימוש שתקנו כל חודשיים.
רוב השמן זית שמגיע מחו"ל הוא ברמה מאוד נמוכה מה גם שהוא לא נבדק בכניסה לארץ, לכן רצוי ומומלץ מאוד לרכוש שמן זית ישראלי אתם מחזקים בכך את הכלכלה הישראלית.
ללא כל קשר לאיכות, יש המון הטעיות בתויות שעל הבקבוקים כמו "100% שמן זית", "שמן זית בטעם לימון". תדעו שמה שצריך להיות כתוב על בקבוק שמן זית זה: "שמן זית כתית מעולה" + ציון רמת החומציות. אם לא כתוב את זה אתם פשוט קונים משהו שהוא לא שמן זית. לא צריכים להיות מומחים כדי להבדיל בארומה ובטעם. האיכות קובעת.
מספרים יבשים: דונם של שטח שיש בו 36 עצים מביא 100-150 קילו שמן.
עובדה: חקלאי אירופאי מקבל על כל ייצור של קילו שמן זית 1.2 יורו. מדינת ישראל נותנת מכס מגן כדי להתחרות בייבוא.
אני ואורן.



אחרי שהרגשנו איך זה להיות עץ זית והסמל של מדינת ישראל, נסענו לבית הבד של קיבוץ מגל שנמצא באיכסאל.
בגלל שאני אוהב להיות מסודר ומאורגן, הכנתי מפה ושלחתי לכל מי שהגיע איתי לסיור אותה.


הדרך עברה כמעט באופן חלק. בכניסה לאיכסל קצת התברברנו בדרך אך לבסוף מצאנו את המקום. ממש גן עדן לזיתים. כל זית מקבל טיפול VIP עד שהופך לטיפות של שמן זית.


בית הבד מצויד במכונות לייצור שמן זית והיה החלוץ במדינה ברכישת מכונות אלו.




עבד, בעל המקום לקח אותנו למסע שהזיתים עוברים בכך שהסביר על כל המכונות הייחודיות.

מכשיר זה מבצע שלוש פעולות: מפרק שמן לחוד, מפרק מים לחוד ופסולת לחוד.

מורכב משתי בוכנות שאחת מסתובבת ימינה במהירות מהירה והשנייה שמאלה במהירות נמוכה. תוך כדי הסחיטה השמן צף למעלה מאחר והמשקל הסגולי שלו יותר נמוך משל המים. 3200 סיבובים.
השמן עובר לסירקולטור.


איך מתבצעת הכבישה? דומה מאוד לטרמוסטט. האמבטיה מלאה במים חמים. הטמפרטורה נקבעת מראש וכשהיא עולה למקסימום מפסיקה לעבוד כדי שהשמן לא יתחמם יתר על המידה וייהרס. טמפרטורת המים לפי התקן הבינלאומי לפני שנתיים הוא 28-32 מעלות.




קיבלתי מדליה!

כאן אמחיש לכם את התהליך כאילו הייתם זית.








זה כבר ברמה תעשייתית.


שאריות.



את המשלוח של כבר הזמנתי עד הבית דרך האתר שלהם.


יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

ARIA שתי קומות של הנאה צרופה

חבל שמקום כל כך טוב קרוב לבית ולא יצא לי עדיין לבדוק אותו. 
המקום מכיל שתי קומות עם חללים גדולים, הראשונה בר והשנייה מסעדה. היום ניסיתי את הבר.
הכל פה מושלם הכניסה, הבר מעוצב יפה. האווירה מדליקה וזורמת, מוסיקה טובה. 
התחלנו עם לחם על חשבון הבית. לחם במרקם הנכון וחמאה משובחת. 
רביולי כבד אווז ברוטב עם רוזטה. 
סשימי טונה עם תפוז וצ׳ילי. מנה מעולה עם ניגודי חריפות ומתיקות מדויקים. 
הקוקטייל הבהיר הוא מאוד מיוחד כי מרכיב אחד בו הוא טחינה כן כן אלכוהול עם טחינה זה טעים ומדליק ואפילו קצת בריא. 
הקוקטייל השני עם אפרול ועוד לא טעמתי אותו. 
כיף לבוא למקום שמקפידים בו על הכל מהכל. וזה רק הבר. המסעדה למעלה בטוח רמה אחרת. 

״מהמקומות שחייבים לנסות״









יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

מים המלח לירושלים

נסעתי לטבול בים המלח ואחרי ים כידוע הרעב גובר. חיפשתי מקום טוב לאכול בו. לכן שאלתי בפייסבוק, שם הבנתי שאין מה לחפש באזור הנמוך בעולם וקיבלתי המלצה על המסעדה "מונא" בירושלים. ברור שלפני שאני הולך למסעדה אני חוקר את התפריט, מתבונן בתמונות מהמקום וביקורות. כנראה בגלל שרמת הרעב היית גבוהה הצצתי בתפריט וישר החלטתי שאני הולך. כבר כשקראתי את התפריט, חומרי הגלם והמרכיבים, תיאורי המנות גרם לי ישר להבין שמדובר במסעדה על רמה. הזמנתי מקום והתחלתי לנסוע. יש משהו מאוד ייחודי בירושלים. היא חו״ל. היא פריז. היא מיוחדת. היא קדושה. היא אצילית. אני חושב שהכל נכון והיא מתאימה לכולם. 
בתור אחד בעל חוש התמצאות טוב קשה לי תמיד לנווט בירושלים (למחניודה אני כן יודע להגיע). בדרך נכנסתי בטעות לשכונה חרדית לפני צאת השבת ולמזלי נתקלתי בכמה ילדים חביבים, שהדריכו אותי ליציאה הקרובה. כאן אני מנצל את ההזדמנות לבקש סליחה שנכנסתי לשכונה. זה היה בתום לב מוחלט.
הגעתי למסעדה לאחר שמצאתי חנייה בקלות שארחיב עליה למטה, הכניסה למסעדה מתחילה במרצפות עתיקות, גינה מטופחת, ולובי של בית האמנים שמוצגים בו מיצגי אומנות. בניין שאכלס בעבר את בית הספר בצלאל.
כבר כשנכנסתי למסעדה הרגשתי בפריז (הייתי שם פעם אחת, אני מכיר את ההרגשה), התאורה המדוייקת, המפות הצחורות שתמיד עושות הרגשה מלכותית. אפילו בקבוק המים בצורה מיוחדת. התיישבתי בצמוד לחדר היין ומידי פעם הצצתי לשם לראות את בקבוקי היין שוכבים להם ונחים. זו הייתה זווית מצויינת גם להשקיף על המטבח השקוף משהו שמאוד מוסיף לאווירה שלי במסעדות.
השירות חייכני מאוד, חברי ובגובה העיניים. ומפנק במנות שזה גם נותן הרגשה לא מחייבת, פשוט כיף בלי גינונים ורשמיות מיותרת.
חובה לציין לטובה את המסעדה שנכנסת לקטגוריה של "אנחנו לא לוקחים כסף על לחם ומטבלים" והלחם ממש איכותי.
פינקו בהתחלה בצייסר של קוקטייל קסיס שלא הספקתי לצלם :-( במקומות שאני לא מכיר אני בדעה שעדיף להזמין יותר מנות קטנות ולטעום הרבה מאשר להיתקע עם עיקרית אחת. וזה מה שעשיתי.
מה הזמנתי:
כוס יין אדום TRIO WINERY JERUSALEM יין עם המון טעמים וניחוחות בעל גוף חזק מתאים לפתיחת העונה.

סשימי טונה. שמן צ'ילי. עגבניות קונקטה. לבנה. אורגנו.
אין מילים. טעים מאוד. הדג רך במידה הנכונה.


פולנטה רכה. ראגו פטריות. אספרגוס. שמן כמהין.

מוגש בסיר, רק חבל שהסיר מיניאטורי, אם היה אפשר הייתי נכנס למטבח ואוכל את כל הסיר. מנה מדהימה.


סלט אנדיב. סלקים צלויים. רוקפור. אגוזים. בלסמי. (מנה על חשבון הבית)
מאוד טעים. כל מרכיב מורגש ואיכותי. מנה לא גדולה כמו אחרות.


פפרדלה. קרם שורשים. ארטישוק ירושלמי. ביצה עלומה. מרווה. שמן כמהין.

פסטה מדויקת בעובי ובעשייה. חלמון הביצה נוזלי מה שמאפשר לבצוע אותו ולקבל טעמים נוספים בפסטה. הכול פה מושלם.


ברולה פיסטוק. סורבה פטל.
מנה יפה מאוד. ציפוי קראסט ושביר. הקרם מעט נוזלי ממה שאני מכיר יש עקבות קטנות לפיסטוק. סורבה מהמם.


שוקולד קראנץ'. מרשמלו וניל.
מעולה לאוהבי השוקולד. ולא קטן כצפוי לקינוחי שוקולד. שילוב מעולה של גלידת קפה מביא כל ביס לשלמות בפה.


פשוט לא צריך סיכום הכול היה מושלם.
אז איפה שמים את האוטו? גיליתי שיש חניון ברחוב של המסעדה שעד צאת שבת הוא חינם. צריך לעבור את המסעדה מצד שמאל ולפני הכיכר החניון נמצא בצד ימין. הליכה של מספר דקות.

פרטים נוספים:

שמואל הנגיד 12, ירושלים

שעות פתיחה: 
א-ה 18:30 ועד אחרון הלקוחות 
שישי 12:30-16:30, 18:00 ועד אחרון הלקוחות 
שבת 12:30 ועד אחרון הלקוחות


יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

פרלינים שוקולד פיסטוק

היום, אחרי שנגמר אצלי בבית ערב פיצה שהיה מדהים, לא יכולתי שלא לנצל את גנאש הפיסטוק שהכנתי אתמול.
מרכיבים: שוקולד לבן, שמנת, חמאה, מחית פיסטוק, גלוקוזה.


כאן יש שמנת וגלוקוזה, אחר כך מתווספים שאר המרכיבים.


הגנאש מוכן.



מזלפים לתוך השקעים.




 והתוצאה הסופית: